הטחינה כידוע עשויה מזרעי שומשום טחונים. ישנם אפשרויות שונות לפעולת הטחינה. הטובה ביותר מבין כולם וזו השומרת על ערכו התזונתי של החומר היא הכבישה הקרה.
את השומשום ניתן לטחון עם הקליפה ובלעדיה. בדומה להפקת הקמח מהחיטה: ללא קליפתה = קמח לבן, עם קליפתה = קמח מלא.
מהשומשום הנטחן ללא קליפתו נוצרת טחינה גולמית לבנה. היא ספק של שומן בריא וחשוב לגוף וכן ספק של מינראלים שונים ובניהם סידן בכמות גדולה. מהשומשום שנטחן עם קליפתו יוצרים טחינה גולמית מלאה (המכונה "חמאת שומשום") ותכולת המינראלים והויטמינים שבה גדולה בהרבה.
לשם ההשוואה: בכמות של 100 ג' טחינה יש 130 מ"ג סידן, שזו כמות מרשימה ובהתחשב בעובדה שהוא ממקור מן הצומח ולא מן החי, יכולת הספיגה של הגוף את אותו הסידן, גדולה מאוד. לעומת זאת, ב-100 ג' "חמאת שומשום" יש 1,100 מ"ג סידן!!! והוא ספיג וזמין בעבור הגוף. הרווח הוא פשוט עצום.
את המוצר הגולמי ניתן לדלל במים ולהכין ממנו טחינה על פי הטעם (תוספות של ירק, שום, תבלינים). ניתן גם להכין ממנו , בתוספת של דבש, ממרח חלבה מזין וטעים שיכול להוות תחלופה לממרח מתוק על לחם.
אופציה נוספת- כתוספת מעשירה לרטבים והכנת עוגיות ועוגות.
